לאחרונה פורסם ראיון עם מנכ"ל גוגל לשעבר, אריק שמידט ( Eric Schmidt) שניהל את החברה בין השנים 2011-2001. בראיון מצוטט שמידט כשהוא אומר כי העבודה במשרד יעילה יותר ומעיד על עצמו דווקא כטיפוס שמתחבר לשיטות המסורתיות. עובדי גוגל חוזרים לעבודה היברידית כאשר לפחות שלושה מימי העבודה יהיו במשרד.
אני מנסה לחשוב על השנתיים האחרונות שעברנו, איך המגיפה תפסה את חלקנו מוכנים, פחות מוכנים וגם לא מוכנים בכלל. כל אחת ואחד מצא עצמו מגיב בצורה שונה, חלק אימץ לחיקו בכל הכוח את העבודה מרחוק ומצא כי השקט בבית תורם לו לביצוע משימות, חלק הזדקק לפגישות עם אנשים במקביל לשקט בבית וחלק הלך לאיבוד; היום-יום של הבית יצר עבור חלק מאוכלוסיית העובדים רעשים שלא נמצאים במשרד ועליהם הוא פשוט לא התגבר.
התחושה האישית שלי היא שזו מיומנות שעליי לדעת לפתח (אני מתייחס לאוכלוסייה שיום העבודה שלה כולל ישיבה מול מחשב משולבת בריכוז הדרוש) מתוך המיומנות הצומחת ניתן לייצר שגרות ניהול עצמאיות וקבוצתיות שתהיינה יעילות (ובעיקר בריאות) והשלב הבא הוא היכולת לבחור את התמהיל הנכון עבורנו מול סוגי המשימות השונות.
באותו מאמר, תוהה שמידט לגבי שיחות הקפה והמסדרון שלדעתו מייצרות דיונים תורמים לפעילות. הוא חש כי מדובר על יותר מנוסטלגיה אלא דברים הניתנים להוכחה ועוצמות שלא עוברות בשיחות ווידאו או בעבודת remote. כאן אני יש לשאול בכנות: מתוך אלו שנכפה עליהם לא להגיע למשרד בשנתיים האחרונות- כמה ניסינו באמת להטמיע שיטות עבודה נכונות? עד כמה תלינו את יהבנו בטכנולוגיות וקיווינו שהן תפתורנה עבורנו את כלל אתגרי ה'התנהגות הארגונית'? האם יתכן שהחמצנו משהו?
קטונתי מלבקר את דבריו ותחושותיו של שמידט, אני רק תוהה מהו מקומה של הטכנולוגיה במקרה הזה וכיצד היא יכולה לסייע לנו לגשר על פערי תרבות ותפישות?
סגנונות הניהול עוברים שינוי מהותי וגם הם עושים דרך מרתקת להתאמה למציאות החדשה וההיברידית, והיברידי זה לא רק עבודה מהבית אלא ממדים רבים נוספים, למשל צוותים 'היברידיים' הכוללים שחקנים מדורות שונים שניהול מדויק ונכון שלהם אינו עניין של מה בכך. מחקרים בנושא יש בשפע הענין הוא מה אנחנו מרגישים שנכון ואיך אנחנו יכולים להביא את החוויה האישית שלנו והתובנות שצברנו לקראת העידן הקרוב בו נחיה, כנראה, עם אנדמיית פוסט קורונה.
אשמח לפגוש אתכם אירוע קצר וממוקד בנושא הזה בדיוק שנקיים בקרוב.
