בעוד מדינות מרככות עמדתן כלפי הגבלות וחזרה לחיים, סין נותרת בעמדה של מדיניות 'אפס קורונה'. משמעויות ההיבט הרפואי פחות מוכרות לי (בעד או נגד) אך יותר ויותר מתברר כי תעשיית ה-Pro AV סובלת מאוד כתוצאה מהמדיניות זו והצמיחה המחודשת בה תורגש במלואה כשההגבלות הללו תוסרנה.
מחיר כושר ייצור מרוכז במקום אחד
התלות הגבוהה ביכולת הייצור והאספקה המגיעים מסין גובה את מחירה. ללא אספקות סדירות היצרנים מוצאים עצמם תרים אחרי ספקים חלופיים כשברקע עליות במחירי המוצרים, שינויים במפרט ועיכובים גורפים בזמני אספקה. רק הבוקר נחשפתי באחד מהפרויקטים המוכרים לנו לכך שציוד תקשורת שהוזמן, יגיע בפרק זמן של לא פחות מחצי שנה ומסתבר שזה טוב. אנחנו שומעים גם על שנה ויותר, וכל זה קורה לאחר שגרה שבה המוצרים היו מסופקים בשבועות בודדים לכל היותר.
האם יש גבול לגמישות ?
בסופו של יום נמצאים היצרנים בין הפטיש לסדן- הם רוצים כמובן להגדיל את המכירות אולם בפועל במרבית המקרים אין להם יכולת להשלים את הייצור ולספק מוצרים בטווח זמן סביר, לפחות לא בעיני הלקוח. ייתכן ובסופו של דבר סין תקבל החלטה לרכך את מדיניות הקורונה ואולי עד אז הקורונה כבר תדעך בשאר העולם, יש שאומרים שנת 2024. השאלה הנשאלת היא- עד כמה מתגמשים ומה זה אומר עלינו כצרכנים בתחום ה-Pro AV?
שינוי מחשבתי
האם כעת על היצרנים להמתין עד לסיום המשבר או אולי לשנות אסטרטגיה? כזו שתאפשר להם לאמוד בצורה מדויקת יחסית את הביקוש ולהיערך לאספקתו גם אם לא בדיוק מושלם. שיטה כזו מצריכה שינוי חשיבה לא רק בקרב היצרנים אלא גם בקרב הלקוחות שחלקם אינו יוזם פרויקטים אלא מגיב לדרישות ארגוניות או ורטיקליות מגוונות. יש האומרים כי שיטה זו מכתיבה חינוך שוק ויש שיפרשו זו כצרכנות נכונה יותר ומחושבת לטווח הרחוק. האם התעשייה תדע לסגל דפוסים חדשים? לפי שיחות שערכנו, חלק מהיצרנים כבר החלו בכך וחלק עדיין מנסות למצוא פתרונות בכל מחיר.
