לא כל אחד מאתנו זקוק ל 300 קמ"ש במכונית ספורט, אבל עידן המכוניות החכמות מכריח אותנו לחשוב על מהירות אחרת, זו של העברת המידע בתוך הרכב, כמו גם על עוצמת המחשוב שתידרש לכך
הפרוטוקול המקורי להעברת מידע בין מערכות הרכב השונות שפותח בסוף שנות השמונים על ידי Bosch נקרא CAN- Bus, וכמו כל פס מידע ממוחשב, היה צורך להרחיב אותנו עם השנים, אך היה ניתן לעשות זאת רק עד גבול מסוים. כאשר נוספו למכוניות מערכות חכמות כמו למשל עצירת חירום אוטומטית ושמירה על נתיב הנסיעה, יצרני הרכב נאלצו למצוא פתרונות מתקדמים ומהירים יותר. חלק מהפתרונות הללו מבוססים על פרוטוקולים נפוצים כמו כבל רשת סטנדרטי שמסוגל להעביר עד ל-100 מגה ביטים לשנייה. (שמונה ביטים הם בייט אחד).
הבעיה היא שגם עם הטכנולוגיה של היום לא קיימים פתרונות קסם וקבלה של מהירות גבוהה יותר מחייבת לבצע שינויים מרחיקי לכת שהם לרוב יקרים ובלתי יעילים. על מנת להבין איזה נפח מידע עצום נדרש על מנת להפעיל תכונה חכמה במכונית אוטונומית למחצה, מספיק להסתכל על המערכת שאחראית לזהות עצמים המקיפים את הרכב בזמן הנסיעה.
מערכת זו מבית לומינר מסוגלת אמנם לזהות עצמים ממרחק של 250 מטר, אך על מנת לבצע את המשימה הזו בהצלחה, היא כוללת נכון להיום 16 מצלמות וידאו, 12 חיישני רדאר, כמות לא מבוטלת של חיישני צליל רגישים ועוד ארבעה או חמישה חיישנים מיוחדים מתוצרת החברה. וכמובן שהגרסה הסופית עשויה לכלול עוד הרבה יותר רכיבים.
ארבעה טרה בייט לשעה
ההערכה היא כי המערכת הרכב החכמה של העתיד תצטרך לייצר ולהעביר נפח של לא פחות מארבע טרה בייט (Terabyte) של מידע לשעה. רק לשם ההשוואה, בחיבור אינטרנט של "100 מגה" (למעשה 12.5 מגה בייט), ניתן להעביר רק כ-0.36 טרה בייט בזמן הזה, וזה עוד לפני שמדברים על עוצמת המחשוב שנדרשת לשם זאת, אשר עדיין מוגדרת ככזו של מחשב על המסוגל לבצע מיליארדים של פעולות בשנייה.
כיצד בדיוק יהיה אפשר להעביר כל כך הרבה מידע במהירות שכזו בלי להפוך את המכונית לחדר שרתים?
יש שני פתרונות קיימים שאפשר לחשוב עליהם: הראשון הוא להשתמש בתקשורת אלחוטית, אך תקשורת זו עדיין אינה אמינה מספיק וקיימות גם בעיות אבטחה רבות. פתרון אחר הוא להשתמש בסיבים אופטיים שנחשבים ליעילים מאוד, אך הם יקרים ורגישים לכל תזוזה קטנה או אבק אשר עשויים לחסום את האור העובר בהם.
חזית הרשת המשופרת וה HDBaseT של וואלנס
קיימת גם גישה נוספת של האצת פרוטוקול רשת ה-Ethernet הקיים : אם עד כה המהירות המקסימלית הייתה כג'יגה ביט לשנייה, המטרה היא להגיע למהירות גדולה פי 10. על פתרון זה שוקדים הספקים בוש וקונטינאנטל, יצרניות השבבים Nvidia ו-Aquantia ויצרנית הרכב פולקסווגן אשר מאוחדים כולם תחת ה-NAV -Networking for Autonomous Vehicles Alliance.
פתרון נוסף מתבסס על פרוטוקול HDBase של וואלנס. הפרוטוקול יועד במקור להעברת אותות וידאו בהפרדה גבוהה על גבי כבל רשת רגיל, והוא יכול להגיע למהירות מקסימלית של 6 ג'יגה ביט לשנייה. לפיתוח הזה אחראיות חברות שרוצות מאוד להיכנס לשוק הרכבים האוטונומיים כגון LG, סמסונג וסוני, והמטרה היא להגיע למהירות מרשימות של עד 40 ג'יגה ביט לשנייה.
הנאמנות לנחושת
למרות כל הפתרונות המתקדמים הללו, חשוב לזכור שמכיוון שרוב יצרניות הרכב נשארו שמרניות באופיין, ייתכן שהפתרון הזמין ביותר יהיה דווקא זה אשר יוכל ליצור את הדור הבא של כבלי הנחושת, אותם יצרני הרכב מכירים כבר עשרות שנים.
