העבודה ההיברידית לא ביטלה את חדר הישיבות, היא שינתה (ועדיין) את התפקיד שלו. נתוני השוק מצביעים על פער גדול בין מספר החדרים הקיימים בעולם לבין מספר החדרים המחוברים באמת לעולם הוידאו, על המשך השקעות בתשתיות Hybrid Collaboration ועל מעבר הדרגתי מחדר שמכיל ציוד AV לחדר שהוא Endpoint ארגוני.
לפני כמה שנים, חדר ישיבות ארגוני היה במידה רבה חלל פיזי שאליו הגיעו אנשים כדי להיפגש. המסך הציג את המצגת, המצלמה חיברה משתתף מרוחק והמיקרופון דאג שהקול יעבור לצד השני. המודל הזה כבר אינו מספיק כדי לתאר את חדר הישיבות של 2026.
היום אותו חדר צריך להתמודד עם משתתפים שנמצאים בחדר ומשתתפים הנמצאים במקומות אחרים, עם Teams, Zoom או פלטפורמות UC אחרות, עם שיתוף תוכן, מצלמות חכמות, מערכות אודיו מתקדמות, מסכים אינטראקטיביים, ניהול מרחוק ובמידה הולכת וגדלה גם עם AI.
אבל לפני שמדברים על העתיד, כדאי להסתכל על המספרים. הם מגלים שהמהפכה בחדרי הישיבות עדיין רחוקה מסיום.
44 מיליון חדרי ישיבות ורובם עדיין לא מחוברים לוידאו
אחד הנתונים המשמעותיים ביותר מגיע מ-Omdia. לפי מחקר החברה, קיימים בעולם כ-44 מיליון חדרי ישיבות, אבל רק 28% מהם כוללים יכולת כלשהי של Video Conferencing. במילים אחרות, יותר מ-70% מחדרי הישיבות בעולם עדיין אינם מצוידים ביכולת וידאו. זה נתון שמכניס את כל הדיון על ״חדר הישיבות החדש״ לפרופורציות.
השיח בתעשייה עשוי ליצור תחושה שכל חדר ישיבות כבר הפך ל-Teams Room או Zoom Room אבל המציאות רחוקה מכך; רוב החדרים בעולם עדיין אינם חדרי וידאו מלאים.
Omdia מצביעה על פער גדול עוד יותר כאשר בוחנים חדרים סטנדרטיים או Native Meeting Rooms. רק 6.25% מכלל חדרי הישיבות מוגדרים כחדרים המצוידים באופן מלא במערכות סטנדרטיות כגון Microsoft Teams Rooms או Zoom Rooms. על בסיס הנתון של כ-44 מיליון חדרים, מדובר בכ-2.75 מיליון חדרים. Omdia עצמה מדברת על כ-3 מיליון חדרים ייעודיים מסוג זה. כלומר, גם כאשר הפגישה ההיברידית הפכה לחלק בלתי נפרד מהעבודה הארגונית, הרוב המכריע של החדרים עדיין לא הפך ל-Room System מלא.
וזה אולי הנתון החשוב ביותר עבור תעשיית ה־ProAV: השוק אינו רק שוק של שדרוגים. האם מדובר עדיין על שוק של מעבר ראשוני לדיגיטל?
BYOD משנה את הדרך שבה החדר מתחבר
הפער הזה אינו אומר שכל חדר צריך להפוך לחדר Teams או Zoom ייעודי. Omdia מציינת כי שוק החדרים המבוססים על BYOD גדול משמעותית משוק החדרים הסטנדרטיים וכי הדרישה לחדרים המאפשרים חיבור מהיר באמצעות חיבור קווי או אלחוטי נמצאת בעלייה.
המשמעות היא שינוי מעניין בתפישת החדר. במקום שהחדר יכתיב למשתמש באיזו מערכת ובאיזו פלטפורמה להשתמש, הוא הופך לתשתית שמאפשרת למשתמש להתחבר לסביבת העבודה שלו. עבור הארגון, זו יכולה להיות גישה גמישה יותר. עבור ה-Integrator לעומת זאת, היא מייצרת אתגר מורכב יותר: החדר צריך לתמוך במגוון תרחישי שימוש, פלטפורמות והתקנים ועדיין לספק חוויה פשוטה למשתמש.
הפער הזה בין פשטות למשתמש לבין מורכבות מאחורי הקלעים הוא אחד המאפיינים המרכזיים של חדר הישיבות החדש.
הפגישה הפיזית כבר אינה בהכרח פגישה פיזית
גם אחרי שהארגונים החזירו עובדים למשרדים, העבודה ההיברידית לא נעלמה. במחקר Global Hybrid Work Study 2025 של Cisco, שהתבסס על 21,513 מעסיקים ועובדים ב-21 שווקים, נמצא כי בממוצע 40% מהאינטראקציות במשרד כוללות לפחות אדם אחד שמצטרף מרחוק.
המשמעות מעניינת במיוחד עבור עולם ה-AV. העובדה שעובד יושב במשרד אינה אומרת שהפגישה שלו היא פגישה פיזית. הוא יכול לשבת סביב שולחן עם חמישה אנשים, בעוד מנהל, לקוח, מומחה או שותף עסקי נמצאים במדינה אחרת. מבחינת הארגון זו פגישה אחת. מבחינת תשתית ה-AV, מדובר בשתי סביבות שצריכות להתנהג כאילו הן חלל אחד. וזו בדיוק הסיבה שהמצלמה, המיקרופון, הרמקול והמסך כבר אינם רכיבים נפרדים. הם צריכים לעבוד יחד כדי לצמצם את ההבדל בין מי שנמצא בחדר לבין מי שמחובר אליו.
ארגונים עדיין משקיעים בחדרים היברידיים
ההשקעה בתשתיות האלה אינה רק תחזית של יצרני AV. במחקר של סיסקו אמרו 50% מהמנהלים כי הם מתכננים להטמיע חדרי ישיבות המותאמים לסשנים היברידיים. 55% ציינו ש Digital Whiteboards ו-Interactive Displays הם בין כלי הקולבורציה שהם מתכננים להטמיע.
הנתונים הללו מספרים סיפור חשוב. הארגון כבר אינו מסתפק ביכולת ״לראות ולשמוע״ את המשתתף המרוחק. הוא מתחיל לדרוש מהחדר לתמוך גם בשיתוף פעולה. המסך הופך למשטח עבודה, הלוח הלבן הופך לדיגיטלי, התוכן הופך משותף והמשתתף המרוחק צריך להיות מסוגל לראות, להבין ולהשפיע על מה שקורה בחדר. במובן הזה, המעבר הוא לא מ-Meeting Room ל-Video Room. הוא מעבר מ-Video Room ל-Collaboration Space.
האתגר הבא הוא כבר לא הציוד אלא האינטגרציה
ככל שמכניסים יותר טכנולוגיה לחדר, נוצרת בעיה חדשה. המערכות צריכות לדבר זו עם זו. המחקר של סיסקו מעלה נתון מעניין- 38% מהמשיבים דיווחו שהם נתקלים מדי פעם בבעיות אינטגרציה בין מערכות הקולבורציה, בעוד ש 8% דיווחו על קשיי אינטגרציה משמעותיים. זהו נתון משמעותי משום שהוא מדגים מדוע חדר ישיבות מודרני אינו יכול להיבחן רק לפי מפרט של מצלמה או מסך. מצלמה יכולה להיות מצוינת בפני עצמה. מיקרופון יכול להיות מצוין בפני עצמו וכך גם מערכת שליטה, אבל אם המשתמש צריך לדעת איזה כבל לחבר, איזו אפליקציה לפתוח, מדוע המצלמה לא מזוהה או למה התוכן אינו מופיע במסך, המערכת כולה נכשלה מנקודת המבט שלו. לכן אחד הכיוונים החשובים בתעשייה הוא מעבר מהסתכלות על ציוד בחדר להסתכלות על מערכת בחדר. אנחנו אוהבים לכנות את זה ׳פתרון׳.
שוק ה-Video Conferencing ממשיך לצמוח
גם מבחינת השוק עצמו אין סימן לכך שההשקעות בתחום נעצרות. לפי Omdia שוק ה-Video Conferencing העולמי הגיע ב-2024 להכנסות של כ־18 מיליארד דולר, לאחר צמיחה של 5% לעומת השנה הקודמת. החברה צופה שהשוק יגיע לכ-21 מיליארד דולר ב־2029. (כאשר מסתכלים רק על שוק המכשירים, המספרים שונים משום שהגדרת השוק שונה).
Frost & Sullivan מעריכה כי שוק מכשירי ה-Video Conferencing הגיע ב-2024 להכנסות של 3.8 מיליארד דולר, לאחר צמיחה שנתית של 10.4%. החברה צופה הכנסות של 8.12 מיליארד דולר ב־2029, לצד משלוחים של כ-7.7 מיליון יחידות.
ההבדל בין 18 מיליארד דולר של Omdia לבין 3.8 מיליארד דולר של Frost & Sullivan אינו סתירה. מדובר בהגדרות שונות של השוק: Omdia מתייחסת לשוק ה-Video Conferencing הרחב, בעוד Frost & Sullivan מתמקדת במכשירים.
ה-AI משנה את מה שקורה (גם) אחרי הפגישה
אם השלב הראשון של המהפכה היה לחבר את החדר לעולם החיצוני, השלב הבא הוא להפוך את המידע שנוצר בפגישה לשימושי יותר. כאן נכנס ה-AI. אבל גם כאן כדאי להתרחק מהסיסמה ״AI משנה את עולם חדרי הישיבות״ ולהסתכל על מה שהנתונים באמת אומרים.
ב-Work Trend Index 2026 של Microsoft נותחו טריליוני אותות אנונימיים מ-Microsoft 365 ונערך סקר בקרב 20 אלף עובדים המשתמשים ב-AI בעבודה בעשר מדינות. ניתוח של יותר מ-100 אלף שיחות ב־Microsoft 365 Copilot מצא כי 49% מהאינטראקציות תומכות בעבודה קוגניטיבית, כגון ניתוח מידע, פתרון בעיות, הערכה וחשיבה יצירתית.
עוד נמצא כי 58% ממשתמשי ה-AI אומרים שהם מייצרים כיום עבודה שלא היו מסוגלים לייצר לפני שנה. בקרב משתמשי AI מתקדמים במיוחד, השיעור עולה ל-80%.
הנתונים האלה אינם אומרים ש-49% מהפגישות משתמשות ב-AI וחשוב לא לייחס למחקר משמעות כזאת. הם כן מצביעים על שינוי רחב יותר: ה-AI מתחיל לעבד את העבודה עצמה ולא רק לעזור למשתמש להפעיל תוכנה וזה משמעותי מאוד עבור חדר הישיבות- הפגישה יכולה להפוך מתקשורת שמתרחשת ונעלמת לרצף של מידע שניתן לתמלל, לסכם, לחפש, לנתח ולהפוך למשימות ולהחלטות. במילים אחרות, ה-AI עשוי להפוך את תוכן הפגישה לנכס ארגוני.
מהמצלמה והמיקרופון אל שכבת המידע
השינוי הזה מחזיר אותנו אל החומרה. כדי שפגישה תהיה ניתנת לעיבוד, המערכת צריכה קודם כל לקלוט אותה בצורה טובה. כאן נכנסות מצלמות עם Framing ו-Speaker Tracking, מערכי מיקרופונים, Beamforming, Noise Cancellation, DSP, מערכות רמקולים ומערכות אקוסטיות.
אבל דווקא כאן חשוב לזכור שהטכנולוגיה אינה מבטלת את הפיזיקה. חדר עם אקוסטיקה גרועה ימשיך להיות חדר עם אקוסטיקה גרועה גם אם מותקנת בו מצלמה חכמה. מחקר אקדמי שפורסם ב-2025 בחן את הקשר בין תנאים אקוסטיים בחללי פגישות לבין תקשורת היברידית ומצא חשיבות לאקוסטיקה ול-Speech Intelligibility בתקשורת בין המשתתפים. החוקרים מציינים שמדובר במחקר פיילוט בעל מדגם קטן ולכן יש להתייחס לממצאים בהתאם. המשמעות עבור תכנון ה-AV ברורה: החדר החדש הוא עדיין פרויקט פיזי לא פחות משהוא פרויקט דיגיטלי.
השלב הבא: לנהל את החדר כ Endpoint
כמות הטכנולוגיה בחדר מייצרת גם שינוי בצד התפעולי. כאשר לארגון יש חמישה חדרים, אפשר להתמודד עם תקלות באופן מקומי. כאשר מדובר בעשרות, מאות או אלפי חדרים, נדרש מודל אחר. הארגון צריך לדעת אילו חדרים עובדים, אילו התקנים מחוברים, אילו מערכות דורשות עדכון, היכן קיימות תקלות חוזרות ומהי רמת השימוש בחדרים.
מכאן מגיעה החשיבות הגוברת של Remote Monitoring, Device Management, Analytics וניהול מרכזי של חדרים. המשמעות היא שינוי במעמדו של החדר בתוך תשתית הארגון. בעבר הוא היה בעיקר חלל שמכיל ציוד, היום הוא הולך ומתקרב להגדרה של Endpoint ארגוני.
אז מה המספרים אומרים על העתיד?
כאשר מחברים את הנתונים, מתקבלת תמונה מעניינת. בעולם קיימים כ-44 מיליון חדרי ישיבות אך רק 28% מהם כוללים יכולת Video Conferencing כלשהי. רק 6.25% הם חדרים סטנדרטיים או Native Rooms. במקביל, 40% מהאינטראקציות במשרד כוללות לפחות משתתף אחד מרחוק, מחצית מהמנהלים שנבדקו על ידי Cisco מתכננים חדרים התומכים בפגישות היברידיות, ו־55% מתכננים Interactive Displays.
במקביל, שוק ה-Video Conferencing ממשיך לצמוח ושכבת ה-AI מתקדמת מהשלב שבו היא רק מסייעת למשתמש לשלב שבו היא מתחילה להשתלב בתהליכי העבודה עצמם. התמונה שעולה אינה של משרדים שחוזרים לעולם של ״כולם בחדר״ וגם לא של עולם שבו כל חדר הופך מיד ל-AI Room. התמונה היא הדרגתית יותר ולכן גם מעניינת יותר: חדר הישיבות הופך מתשתית פיזית לתשתית דיגיטלית.
המסך הופך לממשק, המצלמה הופכת לחלק ממערכת תקשורת, האודיו הופך לתשתית קריטית, ה-UC הופך לשכבת תוכנה, הניהול עובר לענן וה-AI מתחיל לעבוד עם המידע שנוצר במהלך הפגישה. עבור יצרנים, אינטגרטורים, יועצים ואנשי IT, המשמעות היא שהתחרות כבר אינה רק על מי מציע את המצלמה הטובה ביותר או את המסך הגדול ביותר. האתגר הוא לבנות חדר שעובד כמערכת אחת.
וזו אולי המגמה הגדולה ביותר שמסתתרת מאחורי כל המספרים האלה: חדר הישיבות של 2026 עדיין נראה כמו חדר אבל מבחינה טכנולוגית הוא הולך ונראה יותר ויותר כמו נקודת קצה של הארגון.
