עוד שנה עברה, עוד שנה עם הקורונה. התערוכות עברו במרביתן למהדורה דיגיטלית טהורה, לוובינרים, אבל המספרים מדברים בעד עצמם. וכשמגיעים לפסגה החשובה בשנה ISE2022 בה כולם מגיעים כדי לראות ולחוות פתרונות, יישומים, פיתוחים וחלומות בתחום ה-AV/UC, חשמל חכם ואודיו ומה לא – הדיגיטלי בלבד פשוט לא מספיק.
מה יש בו שכל כך חשוב לנו ולמה התערוכות האלו קריטיות להצלחת התעשייה? הנה הביטים שלי בנושא:
מעגל החיים כפי שאנחנו מכירים
כמו כל שלב שיצא לנו לעבור בשנתיים האחרונות: קודם כל ננעלנו, אחר כך גיששנו, משם עברנו למה שנראה כמו הפתרון ואז עברנו לתכנון מלא. הגישה הזו נכונה לתחום הבריאות וגם ליצרנים כאחד: את נושא הסגר כבר כולנו חווינו ובידודים גם כן (ואם לא – סטטיסטית תתנו לזה זמן:), יצרניות הרימו פלטפורמות דיגיטליות מרהיבות לתערוכות ואחוזי ההשתתפות היו גבוהים. מדוע? כי אנשים רצו מפלט וההיצע היה שם. לאחר מכן החלה מגמת ירידה בהשתתפות וכיום המספרים נמוכים מאוד. זה ניכר בעיקר בתערוכות בהן ההשתתפות היא הכל – החל מתערוכות משחקים וכלה ב-CES וגם ב-ISE.
לראות זה להאמין. אבל מה אם לא רואים?
אם אי אפשר לראות את זה אי אפשר לחוות את זה ותהליך הרכישה והלמידה הופך הרבה יותר מורכב. לא מעט ארגונים יוצאים להצטיידות ותכנון בתחילת השנה ו-ISE "יושבת" על המשבצת הזו בדיוק: לקוחות וספקים נפגשים – מדברים על האתגרים שלהם, מציגים פתרונות ופיתוחים חדשים – חווים אותם יחד ולא מעט שאלות נענות.
זה פחות קורה בחוויה המקוונת, אי אפשר להעביר באמת משמעות של pixel pitch למי שלא ראה מסך LED מימיו, המשמעות של dolby audio זניחה ביותר כשאין הדגמה חיה ותצוגת חשמל חכם הופכת למצגת POWER POINT יבשה לחלוטין בהיעדר במה אחת להציג בה את כל היכולות.
ההכרזה על "מותו של" הייתה מוקדמת מדי
תערוכות, משרדים ועוד לא מעט דברים הוספדו במהירות אפילו רשלנות. היה נראה לרגע כי מוטב ליזמי תערוכות ומבני משרדים לחפש תחום עיסוק חדש אולם בחלוף שנתיים מפרוץ המגיפה, מחקרים ונתונים שנאספו, לצד שיחות עם אנשים רבים, מראים שהמגע האנושי חסר ומאוד. הצורך האנושי במגע לא חלף מהעולם, שיחות פנים אל פנים מאפשרות לנו להבין היטב מי עומד מולנו, צפייה בהדגמה חיה של מקרן או קיר LED יעילים לאין שיעור בהשוואה לצפייה בנתונים יבשים. תעשיית ה-AV חיה ונושמת את המרכיב החוויתי עד כדי כך שכבר בשנה שעברה מבקרים בכנסים וירטואליים ציינו כי היו מעדיפים באופן מובהק להיות בתערוכה מאשר להשתתף בה וירטואלית, גם אם מדובר בתצוגה וירטואלית מושקעת מאוד (והיו כמה מעולות שיצא לי לראות).
רבודה, אחודה - זה הכל חלק ממכלול
פרויקטים שאפתניים כדוגמת Microsoft Hololens הביאו את המציאות הרבודה לרמות שלא הכרנו, עברו דור ועוד דור. הנטייה של חלקנו היא לראות בהם כמחליפי מציאות, מבטלי נסיעות ומייצרי מציאות חדשה שבה כולנו ניפגש הרבה יותר – אבל במרחב הוירטואלי.
באופן אישי קשה לי לראות את זה קורה, אני לא הולך לבטל או להילחם בתחזיות הללו אבל בהחלט כדאי לעדן אותן עם הצעה לפשרה: פרויקטי מציאות רבודה כדוגמת Meta ו-hololens יאפשרו לנו לתקשר בצורה טובה יותר בהיעדר מפגש אישי, יחזקו את הקשרים ויאפשרו חיים היברידיים כפי שככל הנראה נגזרו עלינו לעתיד הנראה לעין. האם הם יצליחו להחליף את המגע האנושי? לא לעניות דעתי, לפחות לא בשנים הקרובות.
ניפגש בתערוכה ISE2022?
קשה לומר אם הגל הנוכחי יסתיים עד לתערוכת ISE הקרובה או התערוכות המתוכננות אחריה, מה שכן – הקולות של המבקרים שמתלבטים בקול האם להגיע או לא, מעידים על כך שהגעגוע והצורך בתערוכות מהסוג הזה קיימים יותר מאי פעם.
