בעולם ה-Digital Signage קל לחשוב שהפרויקט מתחיל בבחירת מסכים ותוכנה ומסתיים ברגע שבו התוכן מוצג. בפועל, במיוחד בפרויקטים בינוניים וגדולים, הדרך לשם מורכבת בהרבה. בחירת החומרה והתוכנה, האינטגרציה ביניהן, תכנון ה-Deployment, ניהול התוכן, אבטחת המערכת, התחזוקה והיכולת למנוע תקלות עוד לפני שהן מתרחשות. כל אלה קובעים אם הפרויקט באמת יעבוד לאורך זמן.
זו בדיוק הנקודה שממנה מגיע הייעוץ שמציע ניר דורון, מומחה בעל 13 שנות ניסיון בתחום השילוט הדיגיטלי המלווה כיום אינטגרטורים, ארגונים וחברות בפרויקטים של Digital Signage ומערכות משולבות. לצד הפעילות הזו הוא מלווה חברות גם בתהליכי הסמכה, בהם ISO 2 ו-GDPR Compliance, תחום שבו צבר לדבריו כחמש שנות ניסיון.
אבל החיבור המעניין יותר הוא דווקא סביב השאלה מה קורה כאשר Digital Signage מפסיק להיות ״עוד מערכת״ והופך לתשתית ארגונית שצריכה לעבוד.
לדעת על Digital Signage זה לא בהכרח לדעת Digital Signage
לדברי ניר דורון, קהל הלקוחות הפוטנציאלי בתחום השילוט הדיגיטלי אינו מורכב רק מחברות אינטגרציה. מדובר גם בארגונים המטמיעים מערכות בעצמם או בגופים המנהלים פרויקט באמצעות ספק חיצוני. בצד האינטגרציה, הלקוחות המרכזיים הם אינטגרטורים וחברות Digital Signage שמציעות ללקוח פתרון כולל- חומרה, תוכנה, התקנה, תחזוקה ולעיתים גם ניהול תוכן. לא מדובר בהכרח בחברות המתמחות בכל רכיב של המערכת אלא בגופים שצריכים להיות מסוגלים לקחת אחריות על פרויקט שלם וכאן נמצא פער משמעותי: ״יש הבדל בין לדעת משהו לבין לדעת על משהו״ אומר דורון, ״זה שקראת מאמר, שמעת על טכנולוגיה או אפילו השתתפת בפרויקט קטן, לא אומר שאתה יודע לבצע את אותו הדבר בפרויקט גדול. ידע הופך למומחיות כשיש מאחוריו ניסיון ותוצאות מוכחות בשטח״.
הפער הזה הופך משמעותי במיוחד בפרויקטים גדולים ומורכבים יותר. כאשר יש מסך אחד או שניים, ניתן להתמודד עם הרבה מאוד דברים תוך כדי תנועה. כאשר מדובר בעשרות או מאות נקודות קצה, ארגון גדול, תשתית מורכבת ומספר בעלי עניין, כל החלטה לא נכונה בשלב התכנון עלולה להפוך לבעיה תפעולית בהמשך: ״אם שבוע אחרי העלייה לאוויר יש לך מסך שחור או כחול, אתה בבעיה. אחרי הכל זה בדיוק התחום שבו כולם רואים את התקלה״.
לתכנן איך המערכת ׳תחיה׳ ותתפקד
הליווי יכול להתחיל כבר בשלב ה-Pre-Sales, עוד לפני שהפרויקט יצא לדרך. במקרה של אינטגרטור, מדובר בבחירת הפתרון המתאים, אפיון המערכת, בחינת החומרה והתוכנה, הגדרת הקונפיגורציה, תכנון האינטגרציה ואופן ה-Deployment.
אבל השאלות ממשיכות הרבה מעבר לכך. כיצד המערכת תתוחזק? מי יתמוך בה? איך מנהלים את התוכן? איך מודדים ביצועים? איך מזהים בעיה לפני שהיא הופכת לתקלה? איך מחברים בין מערכות שונות? ואיך מוודאים שהפתרון שהוגדר היום יוכל להמשיך לספק את המענה בעוד שנים? דורון: ״במובן הזה, תפקידי אינו להחליף את האינטגרטור או את חברת הייעוץ שאולי מנהלת פרויקט רחב עבור הארגון, אלא להוסיף להם שכבה של ניסיון ומומחיות שאולי אינה מספקת, לעיתים אף אינה קיימת״.
ומה קורה כאשר הפרויקט כבר קיים?
אחד הכיוונים המשמעותיים ביותר הוא דווקא לא פרויקט חדש אלא מערכת שכבר עובדת. בארגונים רבים קיימת מערכת Digital Signage פעילה אבל לא תמיד ברור מי באמת אחראי עליה ואפילו מה רוצים להשיג באמצעותה. הארגון יודע שהוא משלם רישיונות, מודע לעובדה שהוא הצטייד במסכים אבל לא בהכרח יודע האם המערכת מספקת את התמורה, את המטרות, (האם יש בכלל מטרות?) האם היא מאובטחת, כיצד היא מנוהלת והאם היא ממצה את הפוטנציאל שלה?
״כאן נכנסת האופטימיזציה- המטרה היא לבחון את המערכת הקיימת, להבין כיצד היא עובדת, לאתר נקודות לשיפור ולנסות למנוע תקלות עוד לפני שהן קורות. זה כולל את החיבור בין החומרה לתוכנה, את האינטגרציות, את ניהול התוכן ואת האופן שבו המערכת מתפקדת בפועל.
גם המדידה הופכת לחלק מהעניין. קיימים כלים ופרמטרים שבאמצעותם ניתן לבחון את ביצועי המערכת, את התוכן שמופיע על המסכים ואת אופן השימוש בה. מישהו צריך לדעת לקרוא את הנתונים ולהפוך אותם להחלטות״.
הבעיה הגדולה אינה תמיד טכנולוגית
אחת התובנות שעלו בשיחה היא שההתמקדות ב-IT בלבד עלולה להיות טעות: ״בארגון גדול, מחלקת ה-IT כבר מתמודדת עם אינספור משימות. רשתות, מחשבים, אבטחת מידע, גיבויים, מערכות ארגוניות, עבודה מרחוק ועוד. מבחינת אנשי ה-IT, מערכת Digital Signage עלולה להיתפס כעוד מערכת שצריך לנהל, עוד אחריות ועוד נקודת כשל פוטנציאלית, כאשר מנגד נמצאות מחלקות כמו שיווק, מכירות ו-HR, שעשויות לראות במערכת בדיוק את ההפך: כלי שיכול לשרת אותן.
תחום השילוט הדיגיטלי ותיק בארגונים מסוימים אבל ברוב הארגונים הוא בוסר יחסית. המשימה היא להבין את הכלים ולהפוך את הפתרון מ״כאב ראש״ למענה על צרכים ומימושים חשובים ומדויקים המשרתים את מטרות הארגון ושגרת התנהלותו. עבור HR, למשל, Digital Signage יכול להיות כלי לתקשורת פנים-ארגונית. עבור שיווק הוא יכול להיות ערוץ תוכן ומיתוג. עבור מחלקת המכירות הוא עשוי לשמש להצגת מסרים מסחריים. ארגון יכול להשתמש באותה תשתית למספר מחלקות, כאשר כל אחת מהן מייצרת ומנהלת תוכן משלה.
זה גם משנה את שאלת הבעלות על המערכת; ה-Digital Signage יכול וצריך להפוך לתשתית ארגונית שה-IT תומך בה ומאפשר אותה, בעוד שהצורך והערך העסקי מגיעים מהמחלקות השונות.
המומחה כגשר בין הארגון לבין הספק
דורון טוען שמומחה שילוט דיגיטלי חייב לייצג את הלקוח ולשמש כיועץ חיצוני למחלקת ה-IT, לדיסיפלינות השונות בתוך המחלקה ובכל הארגון. באופן הזה, הליווי יספק מענה שוטף ומתמשך מבלי שהארגון יצטרך להחזיק את המיומנויות הללו על הפיי-רול: ״לגישה הזו יש גם יתרונות המשנים את מערכת היחסים עם ה-IT; במקום להביא עוד ספק שמטיל על אנשי המחשוב משימות, אני משתלב כיועץ המומחה בתחום ועוזר לארגון להתמודד עם מערכת שכבר הוחלט להטמיע.
כלומר, קודם הארגון מחליט שהוא צריך את המערכת ואת הערך שהיא מייצרת. לאחר מכן נכנס ה-IT לתמונה כדי לוודא שהמערכת משתלבת נכון ובטוח בסביבה הארגונית, מאובטחת וניתנת לניהול, ולבסוף יש גם מי שאחראי להיות הממשק המניע את היישום בין הדיסיפלינות השונות לבין שגרת הפעילות העמוסה שעלולה להפוך את פתרון השילוט הדיגיטלי לפיל לבן״.
ומה האינטגרטור מרוויח?
גם עבור האינטגרטור, המודל אינו מסתכם בייעוץ טכני. אינטגרטור הוא פעמים רבות One Stop Shop: הוא מוכר חומרה, תוכנה, התקנה, תחזוקה ולעיתים גם תוכן. אבל הוא לא בהכרח מחזיק בתוך הארגון את כל הידע הנדרש לכל פרויקט. פרויקט אחד אינו הופך בהכרח את החברה למומחית בכל פרויקט הבא. הפרויקט הבא יכול להיות גדול יותר, להגיע מוורטיקל אחר, לכלול חומרה שהחברה לא עבדה איתה או לדרוש ארכיטקטורה שונה לחלוטין: ״במצב כזה, האפשרות לקבל מומחה חיצוני לפרויקט יכולה לתת לאינטגרטור שכבת ביטחון נוספת: החל מה-Pre-Sales, דרך האפיון והבחירות הטכנולוגיות ועד המימוש והאופטימיזציה.
גם בצד המסחרי יש מקום לייעוץ. האינטגרטור צריך לדעת לא רק איך להקים את המערכת אלא גם איך לארוז אותה נכון מול הלקוח, כיצד להסביר את הערך שלה ואיך להפוך את היכולת הטכנולוגית להצעה עסקית ברורה״.
מריטיינר נקודתי לשותפות ארוכת טווח
אחד הכיוונים המעניינים ביותר במודל הזה הוא מעבר מעבודה פרויקטלית למערכת יחסים מתמשכת. במקום להתקשר עם מומחה רק כאשר יוצא פרויקט חדש, ארגון או אינטגרטור יכולים להחזיק אותו כריטיינר חודשי כאשר התכולה יכולה להשתנות בהתאם לצורך ולכמות השעות: ״תכולת עבודה שוטפת יכולה לכלול ייעוץ לפרויקטים חדשים, בחינת התקנות קיימות, אופטימיזציה של מערכות, אינטגרציות, ניהול תוכן, מדידה, איתור מוקדם של תקלות, פתרון תקלות וסיוע בהתנהלות מול גורמים שונים בארגון. לא חסר מה לעשות.
המטרה אינה בהכרח להחליף את צוות ה-IT, האינטגרטור או ספק התוכנה. להפך. המטרה היא להוסיף לארגון פונקציה מקצועית שמובילה את התחום ודואגת להעמיק את היישום אצל לקוחותיה ובמערכות שתועלתן קשורה לשגרת התפעול שלהן, כולל עבודה של 24/7, זוהי שכבת אחריות משמעותית״.
שלוש שכבות של ערך: זמינות, אבטחה וניהול
״בסופו של דבר אפשר לזקק את הערך של ליווי מקצועי מתמשך לשלוש שכבות. הראשונה היא Availability- עלינו לוודא שהמערכת זמינה ועובדת. מסכים שחורים, תקלות, ניתוקים או מערכות שאינן מתפקדות אינם רק בעיה טכנית. במרחב ציבורי או ארגוני הם הופכים מיד לבעיה שנראית לעיני כולם. השנייה היא Security- פרויקט שילוט דיגיטלי הוא חלק מהתשתית המיחשובית של הארגון ולכן אי אפשר להתייחס אליו כאל מערכת נפרדת. מערכת שאינה מנוהלת ומאובטחת כראוי עלולה להפוך לנקודת תורפה. הנקודה השלישית היא ה- Optimization- אנחנו חייבים לוודא שהמערכת עובדת נכון, שהחומרה והתוכנה מנוצלות בצורה אופטימלית, שהאינטגרציות יעילות, שהתוכן מנוהל בצורה מסודרת ושניתן למדוד את ביצועי המערכת ולשפר אותם לאורך הזמן״.
וזה אולי השינוי החשוב ביותר בתפיסה: המסך הוא רק נקודת הקצה של מערכת שלמה. מאחוריו נמצאים תוכנה, חומרה, רשת, תוכן, אבטחה, תהליכים, אנשים ומחלקות. ככל שהמערכת גדלה, כך גם גדלה המורכבות ולדברי ניר דורון, הפער בין ״לדעת על זה״ לבין ״לדעת לעשות את זה״, הופך משמעותי יותר: ״עבור אינטגרטור, יועץ או ארגון שמפעיל מערך Digital Signage, מומחיות חיצונית יכולה להיות שכבת ידע ואחריות המאפשרת למערכת לעשות את מה שלשמו היא הוקמה: לעבוד, להיות זמינה, להיות מאובטחת ולהמשיך לייצר ערך לאורך זמן״.
