הסכמה שבשתיקה על נושאים מסוימים מביאה בהכרח לפשרות ובינוניות. הכי קל בעולם לעצום עיניים ולקחת צעד אחורה כי "ככה זה", "ככה מכרו", הבטיחו, שיבושי אספקות או ניהול פרויקט בינוני מינוס. אבל אנחנו מפספסים כאן משהו גדול בהרבה והוא ההזדמנות לגדול ולצמוח.
הראש היהודי ממציא פטנטים, זו אינה רק עובדה זה מיצוב עולמי. מתקפת הביפרים היתה תזכורת ליכולות, רק שיש לא מעט אתגרים לגישה הזו שלנו. השאלה הנשאלת היא האם כל זמן שהכסף B2B (עם רגש ה B2B) נחיה בסביבה שלאיש לא אכפת מהתוצאה? התשובה לזה היא – זה תלוי בנו.
בימים אלה אנחנו עובדים על הקמת קהילה מקצועית, (כן כן- מקצועית באמת, לא מסחרית, כזו שמאפשרת לאנשים לבלות יחד אבל משאירה את הלקוח ובעיקר את משתמשי הקצה הרחק מהידע), וייקח כמה זמן שייקח, אנחנו נעלה לאוויר עם אנשי המקצוע האמיתיים בתחום ה ProAV והמולטימדיה ונאפשר להם ללמד את הקולגות שלהם להצטייד ולממש נכון יותר.
לציניקנים המהממים אני יכול להוסיף שבזכותכם, אנחנו לא באמת מאמינים שנוכל לתקן את כל מה שדורש תיקון אבל אנחנו לא מפסיקים לעשות מאמץ לתקן מה שאפשר. אחרי שנים שבהם אנחנו מתבוננים כיצד שרשרת האספקה פועלת ומשאירה את הלקוח עם הרבה פחות 'החזר על ההשקעה', התחושה היא שגם שינוי קטן עשוי לחולל תיקון גדול ומשמעותי ואחרי הכל- צריך להתחיל מאיפשהו.
כשאני פוגש מקבל החלטות בארגון, ולא משנה באיזה סקטור, אני שואף להגיע לרגע שבו השיחה עוברת דרך המציאות. כשהוא מקבל החלטות "עשוי מגומי", השיחה תלך לכיוון אחד, כשהוא מקצוען, השיחה תלך לכיוון הרצוי לפחות מבחינתי.
אני יכול להבין כמובן מדוע אנשים "נרתעים" מלקחת אחריות על הגזרה שהופקדה בידם, אחרי הכל יש פוליטיקות ארגוניות, יחסי כוחות, "תרבות" ארגונית משבשת לעיתים וכו'. רק שלדעתי חשוב שכמה שיותר יבינו את המשמעות, ובעיקר מה זה אומר עליהם כאנשי מקצוע. האם הם מודעים לעובדה שספק עלול לפשוט רגל מכיוון שעוגלו יותר מדי פינות, מה דעתם על העובדה שבמקרים מסוימים הם אף יאלצו להוציא פרויקט אל מחוץ לגבולות מדינת ישראל בשביל להשיג את המטרות, שזה בעצם לדלג על ה"חפיף" המקומי, ועוד ועוד. אזור נוחות או התמודדות?
היועץ המרושע ההוא שיושב על הכתף ולוחש לנו באוזן, מעולם לא הצליח לשכנע אותי לוותר על הניסיון להיות טוב יותר במה שאני עושה. כל דבר. אחרי שחפרתי שם לעומק מצאתי פתאום עוד כמה כאלה, גם בתעשיה שלנו. השמחה הזו במפגש עם אנשי מקצוע שאינם מתפשרים, אנשים שרוצים להגשים את מה שהם מאמינים בו ושלשמו הם עושים את מה שהם עושים, מביאה איתה אופטימיות. זהירה וזעירה.
אספנו בסיס של מובילים. אלה שבוחרים במסלול הנכון גם אם הוא ארוך יותר, סיזיפי ואולי מצריך מאמץ רב יותר. אלה האנשים שמזיזים את התעשיה מבפנים ומי יודע, אולי ישראל יכולה להפוך מודל לחיקוי עבור מישהו ממדינה אחרת או שאולי אני שוב מפנטז. בכל מקרה אני מאמין שלא רק שאפשר להעלות את הרמה- זה הכרחי!
