תלמידים שמכבים את המצלמה ומורים שמדברים אל מסכים שחורים – ממש לא האתגר היחיד שעולם הלימוד מרחוק ייאלץ להתמודד עימו בשנים הקרובות
סגרי הקורונה תפסו כמעט את כל מוסדות הלימוד ברחבי העולם לא מוכנים ורבים נאלצו ללמוד איך להחליף את הלוח או המחברת (למי שעדיין לא משתמש בלפטופ) במסך הזום. מנגד, זו הייתה הזדמנות יוצאת דופן לנסות ולהבין מהן נקודות התורפה המרכזיות של לימוד מרחוק, גם כאשר לכאורה עומדת בפני המשתמשים העזרים הטכנולוגים המתקדמים ביותר בשוק (אף על פי שבפועל עם חיבורי אינטרנט מגמגמים גם זה לא תמיד היה מובן מאליו).
שיתוף פעולה בין אתר ה-AV המוביל בתחומו Commercial Integrator ובין ארגון IMCCA, החוקר בין היתר, את השימוש והמגמות בתחום ה Unified Communications והעבודה המשותפת, הוביל לכמה תובנות מעניינות:
הכול מתחיל ונגמר בתוכן
אחת התובנות הראשונות שעלתה מהמחקר היא שבעוד הסטודנט הממוצע (ותלמידים צעירים יותר) נולדו לתוך עולם התוכן האינטרנטי והמסכים הם הכלי העיקרי דרכו הם צורכים תוכן, המרצים והמורים היו אלו שהתקשו להעביר את החומר בלמידה מרוחקת.
גם כשמרצה מלמד קבוצה גדולה של סטודנטים באולם גדול, מדובר בצורת לימוד שונה מאשר למידה מרוחקת ואחת החולשות העיקריות הגיעה דווקא מהתחום של הנגשה ושוויון לבעלי מוגבלויות. לדוגמה, גם אם ברור שהאודיו חשוב יותר מהווידאו, סטודנטים בעלי לקות שמיעה חמורה יתקשו להבין את דברי המרצה ללא כתוביות. (למרות שכיום תמלול אוטומטי כבר הולך והופך לסטנדרט).
עוד פקטור חשוב בלמידה מרוחקת נעוץ ביכולת להריץ קדימה או אחורה את ההרצאה כדי להבין טוב יותר את התוכן, זאת מכיוון שגם בקבוצות קטנות מסתבר שקשה יותר לעצור ולשאול את המרצה שאלות. בניגוד לסמארטפון או מכשיר MP3 שתמיד אפשר להניח בשולחן ליד המרצה, להקליט הרצאה מקוונת זו פעולה הרבה פחות אינטואטיבית…
1,2... שומעים אותי?
עוד תובנה דומה שעלתה מהמחקר היא שהאופן בו המרצים והמורים היו רגילים להשתמש בציוד AV כמו מיקרופונים לא בהכרח עובדת באותה הצורה. לדוגמה, אם מרצה מדבר וכותב על הלוח בזמן שהגב שלו מופנה למיקרופון, סביר להניח שעדיין יהיה ניתן לשמוע אותו בכיתה, בתנאי שכולם שומרים על השקט כמובן… מנגד, כפי שכולנו כבר הבנו, כשמדובר בשיחת וידאו גם דיבור אל המיקרופון חצי סנטימטר קרוב מדי יכול להפוך את מה שנאמר לרעש לא ברור בכלל אפילו עבור אלו מאיתנו עם שמיעה מצוינת.
בנוסף, אין ספק שתכונות כמו "שיתוף מסך" הפכו את החיים של בעלי המשקפיים שתמיד היו צריכים לשבת קדימה לקלים הרבה יותר.
מה חשוב שהאינטגרטורים יידעו?
כבר משתי התובנות האלו קל להבין שלא מספיק לדאוג לכך שהציוד עצמו יתפקד כמו שצריך, אלא חייבים לקחת בחשבון גם את הפרטים הקטנים ולהבין שמה שעובד כמו שצריך באולם או בכיתה עם מושבים לא בהכרח עובד טוב בשידור למרחוק.
לדוגמה, האם המצלמה המתכווננת (PTZ) מצליחה לקלוט את כל הלוח ותנאי התאורה מתאימים לכך? האם ניתן להקליט את ההרצאה או להעלות את המצגת לרשת באופן מאובטח? האם קהל היעד מוגבל באופן כלשהו? וגם איך מוודאים שהתלמידים יוכלו לשאול שאלות בלי "להתנגש" אחד בשני?
בשורה התחתונה, השיעור הכי חשוב הוא שהאופן בו אנחנו לומדים וצורכים תוכן לימודי כבר לא יחזור להיות מה שהיה ומה שעובד במרחב הפיזי המצומצם כבר לא בהכרח יספיק עבור הסטודנט המודרני.
תמונות – Canva
