הבינה המלאכותית היא מהפכה אמיתית בחדר הישיבות. הכל כמובן תלוי ועומד על איך אנחנו מתייחסים ליכולות שהיא מספקת; האם אנחנו צינים, חפיפניקים, האם התרבות הארגונית תומכת בהכרת היכולות הנערמות והאם אנחנו בכלל מעוניינים ללמוד מהן העוצמות שהיא יכולה לספק לנו.
הבינה המלאכותית כבר לא רק מתמללת או מסכמת פגישות. היא יכולה לצבור את הזיכרון של השיחות הקודמות, לזהות התחייבויות או משימות שהוטלו על המשתתפים, למצוא מידע רלוונטי ולסייע להם להגיע לפגישה הבאה בלי לשכוח מה קרה בפעם הקודמת. האם חדר הישיבות הופך למקום שבו הארגון מתעד את מערכות היחסים שלו?
דמיינו שאתם נכנסים לפגישה עם לקוח. אתם זוכרים שנפגשתם לפני כחודש, (אולי עברו שבועיים בעצם?…) אתם אפילו זוכרים על מה דיברתם. פחות או יותר. והנה הלקוח איתכם בחדר לקראת המשך תהליך המכירה או השירות.
מה השתנה? ה״זיכרון״ כבר לא חייב להיות שלכם.
הבינה המלאכותית מגיעה לפגישה עם היסטוריה. היא יכולה לתמלל ולסכם שיחות קודמות, לאתר נושאים שנדונו, למצוא משימות והחלטות, לחפש במסמכים שהיו חלק מהשיחה ואפילו לאפשר למשתתף לשאול שאלות על מה שכבר נאמר. כלים מסוימים כבר מאפשרים לחפש בתוך תמלילים וסיכומי פגישות ובחלק מהסביבות גם לחבר את המידע לשירותי AI נוספים. במילים אחרות, בפגישה הבאה אתם לא מתחילים מאפס; יש איתכם שותף אמיתי, השאלה האם אתם מוכנים ללמוד כיצד להתמסר לעוצמה שלו?
שינוי פונקציונלי עמוק
כעובדים או מנהלים, אנחנו נדרשים להגיע לפגישה כשאנחנו עם המידע, המטרות וכמה שיותר מה״היסטוריה״ של הנושא כשהכל אצלנו בראש. אנחנו משקיעים משאבים במטרה לזכור מה הלקוח ביקש, מה הובטח לו, איזה נושא נשאר פתוח ומה הייתה ההחלטה האחרונה. כך גם בפגישות צוות או בניהול עובדים, וככל שמערכת היחסים נמשכה כך נדרש מאיתנו לזכור יותר.
הבשורה היא שיש עם מי לחלוק את המשימה הזו, לפחות חתיכה משמעותית ממנה. לא מדובר באייג׳נט שינהל את הפגישה במקומנו, לפחות לא בינתיים, אבל הבינה המלאכותית יכולה להזכיר למנהל שהלקוח העלה לפני שלושה שבועות בעיה שעדיין לא קיבלה מענה. היא יכולה לאתר את המסמך שעליו דיברו בפגישה הקודמת, לזהות אילו משימות הוגדרו ומה הסטטוס שלהן. במהלך הפגישה עצמה ניתן לשאול אותה שאלות על הדברים שנאמרו במקום לעצור את השיחה ולחפש אותם בעצמנו. דמיינו רק מה זה עושה לויכוחים המקומיים על ״לא אמרתי״ או ״כן הבטחת״.
וזה אולי אחד השינויים הגדולים ביותר שמגיעים לעולם הקולבורציה; המערכת אינה רק מתעדת את הפגישה. היא מתחילה לבנות זיכרון של מערכת היחסים, של הדיאלוג כולו ויכולה, אולי אפילו צריכה, להפוך לכלי עוצמתי המפחית את זיכרון ה RAM שלנו.
אם המכונה כבר מקשיבה, מתמללת, זוכרת, מחפשת ומסכמת, המשתתף יכול להגיע לפגישה חד יותר, פנוי להקשיב, לשאול, לשכנע, לקבל החלטה ולנהל את מערכת היחסים. זו נקודה חשובה במיוחד עבור מנהלים מפותחים מכיוון שהיתרון אינו טמון בכך שהבינה המלאכותית יודעת יותר ממנו, היתרון הוא שהיא יכולה להחזיק רצף מידע שהוא יתקשה לשמר לאורך עשרות או מאות אינטראקציות.
כך חדר הישיבות הופך בהדרגה ממקום שבו אנשים מחליפים מידע לממשק ניהול חלק מהזיכרון הארגוני. יש לזה גם זווית מאתגרת, בעיקר כאשר הניהול הוא בסיסי או לקוי- הרי בפגישה הבאה שלכם יכול להיות בחדר מישהו שכבר יודע מה נאמר בפעם הקודמת, מה הבטחתם, מה לא בוצע ומה הלקוח ביקש מאז (ולא קיבל).
