העוצמה של העם והחברה שלנו מתגלית שוב במלוא הדרה, כל המחלוקות ואי ההסכמות מסתלקות להן ברגע וגלים של נתינה, אהבה ותמיכה מציפים אותנו שוב.
נשאלתי האם ארצה לכתוב כמה מילים ברוח התקופה. אינני מתיימר להוציא נאום חוצב להבות אלא בעיקר להעביר מסר פשוט אך מאוד חשוב בעיניי.
אני זוכר היטב את השיר "לחיי העם הזה" של יהורם גאון, מתקופת הילדות, עידן אחר לחלוטין… לפני כחודשיים, בעקבות המחלוקות שהשתלטו על השיח הציבורי בישראל עברה בי המחשבה שאין מקום לשיר הזה יותר, והנה, היום אני חושב אחרת ובמיוחד כשאני קורא שוב את המילים:
"העם הזה המפולג כל השנה
כיצד הוא קם כשהוא מריח סכנה
איך מתעורר הוא מנורבגיה ועד צ'ילי
כי הוא יודע ש…
אם אין אני לי מי לי"
או
"העם הזה מתי נחלץ הוא לעזרה
כשהוא רואה שיש אתגר או יש צרה
אין מפלגה אז, אין סיעה אז ואין סקטור
ומן היעד לא תזיז אותו בטרקטור!"
וזה ממשי, ולמרות שהחרוזים אינם החלק החזק בשיר, מילותיו מדויקות כמו קסם. דמיינו שאנחנו מוצאים את הדרך לחיות כאן בשלום יחד גם כשטוב ורגוע יותר. לכן המסר שלי הוא- בואו נעשה הכל, אבל הכל! כדי שגם בימים שאחרי הניצחון, ואנחנו ננצח בע"ה, נצליח לשמר את האחווה, הכבוד והרעות בינינו כפי שרק אנחנו יכולים כי עם ישראל חי והוא כאן להישאר.
