חוקרים
מהמחלקה להנדסה מולקולרית באוניברסיטת שיקגו הצליחו לפתח חומר פלורסנטי שיכול
להימתח לאורך כפול מאורכו המקורי.
החומר המשמש כיום ברוב המסכים המבוססים על טכנולוגיית ה-OLED הוא חומר אורגני אשר פולט אור כאשר עובר בו זרם חשמלי, אך לחומר זה אין שום תכונות של מתיחה ברמה המולקולרית.
לאור זאת, המטרה של צוות החוקרים באונ' שיקגו הייתה לתכנן פולימר נמתח אשר יוכל לשמור על כל התכונות החשמליות של טכנולוגיית ה-OLED.
החוקרים הצליחו לעשות זאת באמצעות בניית מודל חיזוי חישובי של החומר ברמה האטומית אשר ביצע חישובים הקשורים למשיכה ו"סיבוב" של האטומים.
בסופו של דבר הצליחו לתכנן החוקרים פולימר סינטטי המתבסס על פלורסנט המופעל באופן מושהה על ידי חום וזכה לראשי התיבות TADF ( thermally-Activated Delayed Fluorescence). לפולימר יעילות קוואנטית של 10% והוא מסוגל לנצל את כל האקסיטונים שבו להפקת אור.
החוקרים מקווים כי בזכות עוד כמה שיפורים עתידיים, הוא יוכל לשמש לא כבסיס למסכים, אלא גם לחיישנים רפואיים וביגוד לביש.
למעשה, פרופ' צ'יונג וואנג, אחד משני הפרופסורים שהובילו את המחקר (השני הוא פרופ' ג'ואן די פאבלו), המציא בעבר מעין שבב נמתח בעל טקסטורה המזכירה את זו של העור ומסוגל לנטר מצב בריאותי באמצעות בינה מלאכותית. כעת אולי נפתחה ההזדמנות לשלב בין שתי ההמצאות.
