בשנת 1914 התפרסם בגליון מס 34 של העיתון "אמריקן משיניסט" שיר מפרי עתו של משורר בשם ברטון בריילי. מטבע הדברים ולאור העובדה שהשיר התפרסם בעיתון העוסק בניהול הוא התייחס למערכת היחסים בין מנהלים לעובדיהם:
שומה עלינו להראות לפועל את העבודה,
את הדרך לעשות את, עד שידע;
וחובה עלינו לתת לו את הכוח,
שמניע את העולם וגורם לו לצמוח;
כי רוח הקדמה נולדת לעוף
מגברים מחושלי נפש וגוף,
ולא נמושות השורצים בדממה
בגיטאות, שכונות עוני ובתי אדמה!
כך שלמדנו לשים את ליבנו
לבריאות העובד,פן תהיה בעוכרינו,
שזוהי דאגתנו כבני אדם
וכחיילים הנלחמים בחזית אחת
מחובתינו לדאוג למצבם הבריאותי
כי לעושרנו הם המקור האמיתי!
מעבר לשפה המליצית שאני מניח שלא הייתה עוברת היום אף משרד יחסי ציבור ניראה כאילו היחס בין עובדים למעסיקים לא השתנה מהותית במאה השנים האחרונות.
בתקופה האחרונה עובדים רבים מדווחים על ההפיכה של השוק לשוק של מעסיקים. המיתון ההתכווצות של ההייטק והשווקים הגלובליים המצב המדיני כל אלה הביאו לגלי פיטורים בהייטק ולמצב שבו הביקוש לעובדים קטן מההיצע. במצב החדש המעסיקים יכולים לדרוש מהעובדים דרישות שרק לפני כשנה נראו לא סבירות ובמקביל כמובן יש למעסיקים יכולת השפעה על ההטבות, על השכר ועל היחס שלהם לעובדיהם.
לפני שנה עוד נראו חגיגות ומסיבות של חברות הייטק בכל פינה, נסיעות לחו"ל, סביבות עבודה מפנקות- חדרי משחקים, חדרי מייקרים, חדרי יוגה מגרשי כדורסל ומזנונים. העובדים יכלו לעבוד מכל מקום ובכל זמן ובעצם כדי לגייס עובדים נדרשו המעסיקים לשלל הטבות חיצוניות ולצ'ופרים בכדי להתחרות במעסיקים אחרים על ליבו של העובד- סליחה ליבו של הטאלנט.
לעומת זאת היום, לא רק שניראה שהמסיבה שכחה ושגל ההטבות לא עומד יותר במרכז הדיון ניראה שמעסיקים רבים מעוניינים שעובדיהם יחזרו למשרדים לעבודה מלאה. היכולת של מנהלים לגייס שוב את השליטה בעובד שאבדה להם בערבוב שבין עולם העבודה החדש לקורורנה לשוק של עובדים גוברת על הרצון של העובדים באוטונומיה וביכולת בחירה של המקום ממנו יבצעו את העבודה…
יחסי עבודה מלכתחילה בנויים באופן בלתי שוויוני. העובד מוכר את יכולותיו בעבור שכר והמעסיק (בואו רק לפני שלוש שנים הוא עוד היה מעביד…) משלם לו באופן חלקי על עבודתו כשהחלק הלא משולם הוא בעצם הרווח שלו. עובדים, ואין זה משנה עד כמה הם כשרוניים, לא משנה עד כמה הם טאלנטים ומוצלחים ובעלי יכולות, משולמים תמיד פחות מהערך שלהם ובמקביל כשכירים הם מקבלים על עצמם את המרות הארגונית של העסק, התאגיד ושל המנהל שלהם. המנהלים מצידם יכולים כמובן לרדות בעובדים שלהם ולהתייחס אליהם ככלי עבודה אבל ברור לכל שכדי לייצר עבודה איכותית יותר יש לנקוט בגישה המכילה. ראיתם, שיר מלפני מאה שנה שמציע לדאוג שהעובדים יהיו בריאים. מה ש"יפה" בשיר הזה שמשום שהוא נכתב בעידן שקדם לפוליטקלי קורקט הוא חושף את מידת הפטרונות של המנהלים ואת ההבנה שלהם שעליהם לדאוג לעובדים שלהם ( לא באמת) ככל שהם רוצים שימשיכו לייצר.
אפשר להמשיך את המגמה הזו ולייצר נדנדה שתעבור על פי תנאי השוק מהמעסיק לעובד וחוזר חלילה, אפשר להמשיך ולקיים משחק סכום אפס במסגרתו עולם העבודה ייגע תמיד באלמנטים של ניצול ויחסי תן וקח. אי אפשר להתעלם מההפסד שנגרם לאורך הדרך בכל פעם שנוצרת תפנית ביחסי הכוח. העובדים שעושים היום שריר ומוחלים על כבודם יזכרו כבר בסיבוב הבא לבוא חשבון עם המנהלים שלהם ולדרוש דרישות מפליגות יותר לתנאי העבודה שלהם ואילו אותם מנהלים ימשיכו לגבות את החוב הארגוני ולצמצם את זכויות עובדיהם ברגע שיוכלו. מספיק לשמוע על האופן שבו מפוטרים היום עובדים בהייטק ( ותאמינו לי אני שומע על סיפורים בעייתיים מאוד לגבי האופן בו אנשים מפוטרים) כדי להבין ש1. המנהלים לא נשארים חייבים ו2. המנהלים לא מבינים שמדובר רק בסיבוב אחד מתוך שלל סיבובי יחסי עובד מעסיק.
אז מה אפשר לעשות אחרת? עולם העבודה החדש מציג כבר כמה שנים מודלים שונים של יחסי עבודה ואפשרויות להתארגנות. גם ברמה של מהם תנאי העבודה שיקבל עובד- האם הם יהיו צ'ופרים חיצוניים או מענה איכותי ואמיתי על צרכי העבודה והקיום שלו (אגלה לכם סוד חדר יוגה אינו כזה וגם נסיעה לחו"ל) ומאידך בניה של מערך יחסים אחר בין עובד למעסיק ואפשר לראות דוגמאות לכך למשל בחברת סמקו הברזילאית או בחברת מורנינג סטאר האמריקאית. בחברת סמקו למשל העובדים יכולים לקבוע את שכרם, החלטות מתקבלות באופן דמוקרטי והעובדים יכולים לקבוע מי יהיו המנהלים שלהם על בסיס קדנציות קצובות.
שינויי תפיסה והפיכת עולם העבודה לעולם שבו העבודה מתבצעת בנחת, כשעבודות שלמות שקשורות בקושי פיזי וחזרתיות ייעלמו בעקבות הטכנולוגיה יאפשרו בניה מחודשת של יחסי העבודה בארגונים (יאפשרו כלומר זה לא הכרחי…) וארגונים שיבחרו בכך יוכלו לטייב את אופני הפעילות שלהם כבר מחר בבוקר. ארגונים שיהיו מודעים לשינויים שכופה עליהם הסביבה (שוק של עובדים של של מעסיקים) ויבחרו לא לשחק את המשחק אלא לשמר את מערכות היחסים הארגוניות שלהם באופן שייטיב עם כולם ירוויחו לאורך זמן מערכת ארגונית שמתפקדת היטב למרות השוק ולא בגללו.
הכותב הינו workspace strategist- מדייק סביבות עבודה.
