לפני כשנתיים, עם ההבנה שהקורונה היא יותר מאפיזודה חולפת, עלו מספר מצומצם של חברות לכותרות. כשאחת הבולטות היתה של Liveperson שמיהרה להודיע על מעבר לעבודה מהבית וויתור קבוע על היצור הזה שנקרא משרד.
המעבר לעבודה מהבית הביא טיעונים שכללו את זמן הנסיעה המבוזבז על הכביש, את התקציבים שיוכלו להיות מוכוונים לעובדים ועוד ותגובות הבעד לא איחרו לצוץ. הרשת הוצפה ב'מאמצים המוקדמים' שכמעט שחטו את העבודה המשרדית הקונבנציונלית בעידן הטכנולוגי. מולם עלו מעטים שהעריכו שלעבודה במשרד יש יתרונות שלא ניתן יהיה לוותר עליהם. מודה שהייתי אחד מהם.
והנה, חולפות פחות משנתיים ומתברר שהמשרד לא מת. אפילו לא זה של liveperson. הוא חי, בועט ואפילו נבנה. בכתבה המופיעה בגלובס מתקבלים רמזים על ההחלטה ההיא מ 2020. בין היתר מתברר שחוזה השכירות של החברה עמד לפני סיום ולתחושתי האישית היתה כאן החלטה די אימפולסיבית.
ולמה זה חשוב? כי בישראל כל כותרת מחלחלת לתהליכים עמוקים ומשמעותיים. אנשים קברו את המשרדים בעוד שבקווי הרקיע העירוניים צצים עוד ועוד מגדלי משרדים, אפשר לומר שמעולם לא היתה פריחה כזו שהיא בדיוק ההיפך ממה שמביני עניין חזו (או רצו).
בכתבה בגלובס אומרת חגית מלול, ראש מטה וסמנכ"ל אופרציה בלייבפרסון, בין היתר כי "אין ספק שאי-אפשר לחיות בלי אינטראקציה אנושית או פיזית" ומתגאה במודל חדשני אשר יספק את שגרות הניהול המדויקות עבור 200 העובדים ב 900 המטרים של המשרדים החדשים בהרצליה.
לייבפרסון היא חברה נפלאה! אבל מסתבר שכולנו יכולים להיות מאופקים יותר ולמהר פחות להכריז הכרזות להן עלולות להיות משמעויות עבור תעשיות אחרות. התעשיה שלנו למשל, חוותה ועדיין, בלבול רב ולא רק של שרשרת האספקה, בעיקר של הלקוחות.
הא, ותתחדשו על המשרדים החדשים.
