בתוך כל המעבר המתהווה למציאות הנרקמת ואחרי שלוש שנים מאוד לא פשוטות, אנחנו מתוודעים למעין מאבקי כוח בין העובדים למעסיקים. לצערי במקום לנצל את ההזדמנות לקדם שיח מחבר נוצר מעין דו קרב שבו אין מנצחים, ואלו הסיבות מדוע
שלוש השנים האחרונות הביאו אותי לצפות ולחשוב לא מעט: האם אנחנו יכולים לעבוד מהבית באותה יעילות? האם בכלל ניתן לנהל משימות מהבית באותה יעילות? האם עבודה מהמשרד היא היעילה ביותר? אילו כלים נחוצים להצלחת המשימות הללו ומה תפקידו של כל אחד בארגון בהקשר למציאות החדשה?
הקורונה הביאה אותנו לעבוד מהבית וזה גרם לשינוי פרדיגמה; פתאום אנחנו מבינים שניתן לעבוד מהבית, הפתרונות במרביתם היו שם (אם כי השתכללו מאוד בשנתיים האחרונות) ונראה כי עיקר המאמץ היה באימוצם ובהטמעתם לכדי יעילות.
במקביל נוצר קרע ואתגר חדש- המנהלים שהורגלו בשיטות ניהול פרונטליות נאלצו להתמודד עם שינוי ובו העובדים אינם בסביבתם הפיזית. הם אינם רואים מה הם עושים וצריך באמת להאמין שהעבודה תתבצע ביעילות, למדוד תפוקות, לתקשר אחרת ברמה היומית ועוד שינויים אשר הביאו לשחיקה מואצת.
קל להבין מהיכן מגיעה המגמה להחזיר עובדים בחזרה למשרדים, הרי מנבאים משבר כלכלי כבד שנמצא ממש מעבר לפינה, העובדים קורסים תחת הלחץ והמנהלים מתוסכלים מהשינוי שנכפה עליהם. במהלך 2022 ראינו עליה בביקוש לכוח אדם שהביא דרישות שהגדירו את מאזן הכוחות לאותה תקופה. הדרישות כללו לא מעט פעמים עבודה מהבית כתנאי סף, רק שהמומנטום עובר שוב למעסיקים ו 2023 נפתחת בחריקת בלמים רועשת מצד העובדים. המעסיקים מכתיבים את הטון שוב ואתם מוזמנים לחפש עבודה במקום אחר במידה וזה לא מתאים לכם.
תבלין נוסף שיצר את טעמה של החזרה למשרדים היה הפגישות הבלתי נגמרות על גבי הפלטפורמות השונות בכל שעות היממה. אם לפני הקורונה נראה היה שישנו שיקול דעת בזימון מתוועדים לפגישה פנים אל פנים הרי שבפגישות וירטואליות שיקול הדעת כמעט נעלם, וקלות הביטול הפכה לפשוטה עוד יותר. החיץ בין המרחב הפרטי בו א.נשים חיים לזה העסקי, מופיע ונעלם בלחיצת כפתור ואיתו גם שיקול הדעת.
שוחחתי עם קולגות, לקוחות והוספתי את החוויות האישיות שלי ונראה כי המגמה של זימוני הפגישות יצרה בזבוז משווע הן בצורך בנוכחות של אדם כזה או אחר והן באופן שבו הן התנהלו; בישראל 2023 פגישות וידאו עדיין מתאחרות בעקבות חוסר היכרות עם הטכנולוגיה, לינקים לא נכונים, חוסר תיאום וכו'.
התגובה ? מאמרי דיעות מנומקים כמו זה של אחד הכותבים הטובים ברשת, הקוראים לעובדים להפעיל שיקול דעת כזה ואחר כאשר הם מוזמנים לפגישות, לקצר בזמני פגישה ועוד.
בעוד שאני מבין את הקריאות לשינוי ומאמין כי אימוץ חלקן יכול להוביל להתנהלות יעילה עסקית ונפשית, מטריד אותי השיח ברשתות שניתן למסגר אותו כ'עולם ישן מול עולם חדש' כשבפועל יש כאן הרבה רצון לעשייה והצלחה. אחד האתגרים הגדולים בטרנספורמציה דיגיטלית נקרא 'שינויי הנהלה' או Change Management ולא בכדי; להציג רעיון חדש עלול ליצור התנגדויות וכשהוא מצוין כעובדה מוגמרת כדוגמת 'עבודה היברידית או שאני לא חותם' או 'תבואו כל יום למשרד' – אין כאן שיח. יש כאן דו קרב בין דיעות ותפישות, ובמלחמות כמו במלחמות – אין מנצחים.
כפי שציינתי בהתחלה, אנחנו בעידן של הזדמנות נפלאה לצמיחה ולמידה משותפת, הגדרה ויישום של גישות ניהול חדשות אל מול שיטות עבודה וידע שהצטבר. שום דבר לא מבטל את השני, כל חידוש יכול להזין את השיטות הקיימות מהן ניתן ללמוד ולסייע לארגון לעמוד במשימותיו, לצמוח ולהתמודד בהצלחה עם המשבר הנוכחי ולא פחות חשוב – עם אלה שיבואו אחריו.
אז במקום דו קרב, בואו ננסה לנהל דו שיח. מקסימום נצליח.
תמונות freepik premium
