אם גם אתם הורים לילדים, אתם בוודאי מכירים את התופעה הבאה: "לפני שנולדו ילדיי, נהגתי במשך שנים להתעורר ביקיצה טבעית בין שמונה לשמונה וחצי בבוקר, להתארגן ב'איזי' ולצאת לעבודה. עם בוא הילדים הבוקר שלי השתנה לחלוטין. כשבתי הבכורה נכנסה לגן, התחלתי לכוון שעון מעורר לשעה שש וחצי, כדי להספיק להתארגן בזמן. אחרי כשלושה שבועות בהם התעוררתי לקולו של השעון המעורר, שמתי לב שהתחלתי להתעורר באופן טבעי מספר דקות לפני שצלצל השעון. נשמע מוכר?
מחקרים מראים שבני אדם מאמצים דפוסי התנהגות חדשים דרך חוויה חוזרת. בדרך כלל, 21 יום יספיקו לאדם להתרגל לדפוס התנהגות חדש, ומאותו הרגע הדפוס יהפוך לנורמה."
את האנלוגיה הנהדרת הזו נותן דן אנגל, מנהל המכירות האזורי של Poly, בכדי להמחיש את תפיסת העולם שלו לגבי המציאות הארגונית בעתיד הקרוב, בה עבודה מהבית תהפוך מחידוש לנורמה, למרות האתגרים הכרוכים בה וההתנגדות של גורמים שונים בארגון.
"בואו נחשוב על כל אותם מנהלים שהתנגדו לעבודה מהבית לפני פרוץ מגפת הקורונה. הסיבות להתנגדות כללו בדרך כלל חשש מפגיעה בתפוקת העובדים מכיוון שמנהלים היו משוכנעים בחוסר היכולת לעקוב אחרי הפעילות שלהם לבצע micro-management וחששו מאובדן שליטה. יום בהיר אחד הגיעה הקורונה עם מסר פשוט: "או שתאפשרו עבודה מהבית או שהעבודה לא תתבצע". אני אישית לא שמעתי על מנהל שוויתר על ביצוע העבודה בעקבות המגיפה, ההיפך- מנהלים גילו שזה לא כזה נורא, תפוקת העובדים לא ירדה ופעמים רבות הפכה ממוקדת בהרבה ואף עלתה. זה נכון שחלק מהעובדים, בעיקר אלה המטופלים בילדים צעירים, מרגישים שהם יותר אפקטיביים כשהם עובדים במשרד, אבל אני מאמין שברגע שהמסגרות החינוכיות יפעלו כסדרן ועובדים יוכלו לעבוד מהבית בשקט, ללא הפרעות מיותרות והסחות דעת ארגוניות, יעילות העבודה מהבית תשתפר באופן משמעותי."
חיסכון בשעות אדם ואיזון בית עבודה
"עובד שגר בראשון לציון אשר מקום העבודה שלו נמצא ברמת החייל חסך בחודשיים האחרונים בממוצע שעת נסיעה לכל כיוון ביום עבודה. בחישוב מהיר, חסך אותו עובד כ-44 שעות בחודש. במקום לבלות על הכביש שעתיים ביום, אותו עובד יכול לקום ב 7:00, לפזר את הילדים במסגרות, ובשעה 8:00 להתחיל את יום העבודה רענן ואנרגטי. בשעה 17:00 העובד פשוט יכול לכבות את המחשב, לצאת מחדר העבודה ולהיות כבר בבית, במקום לבלות שעה על הכביש ולהגיע הביתה ב 18:00".
מה עושים כשהילדים חוזרים בצהרים, למשל ?
"אני לא טוען שאין אתגרים, אבל אני מעדיף להסתכל על זה בצורה מפותחת וחדשנית ולשאול את עצמי: מתי היתה לך אפשרות לאכול ארוחת צהרים עם הילדים כשהם חוזרים מהגן או מבית הספר?
כעובד בארגון המחויב למשימות, אני יכול לקחת את הפסקת הצהריים שלי פעם או פעמיים בשבוע בבית, ולאחר ההפסקה כל אחד מתפנה לעיסוקיו. אני לא שוכח שאני ביום עבודה, אני פשוט מבין את היתרונות של יום עבודה גמיש מהסוג הזה.
זה מזכיר לי את התקופה שהוידאו קונפרנס רק התחיל. אנשים ניבאו שוידאו קונפרנס יחליף את הטיסות. זה פשוט לא נכון. מי שמשתמש בוידאו קונפרנס נפגש פעמים רבות יותר 'פנים מול פנים' עם אותם אנשים שהוא גם טס לפגוש. זו תפיסה שונה לחלוטין של כל הכלי הזה שנקרא וידאו קונפרנס".
ומה קורה בעולם ?
"אפשר למצוא בתקשורת העולמית ידיעות על ארגונים שכבר מדברים על סגירת המשרדים או צמצום מסיבי שלהם, ועל כך שהעובדים יעבדו רק מהבית, ולכן אני מניח שצפויים שינויים גם כאן בישראל. השאלות הפתוחות הן מה יהיה תמהיל השינויים בכל ארגון, ואיך תיקבע הרוטציה בין העובדים במהלך השבוע. בדרום אפריקה, שהיא חלק מהאזור אותו אני מנהל בPoly, החלו כבר לנקוט פעולות ליישום קבוע של רוטציה בין העובדים בימי השבוע. אם נסתכל על זה ברמת קורפורייט, שמסתכל על השורה התחתונה, רוטציה כזאת מאפשרת חסכון של כ 50 אחוז מעלויות המתקנים, שכוללות כמובן לא רק כסאות, אלא גם חניות, הוצאות חשמל, ארנונה וכדומה. זהו חסכון משמעותי ביותר, שעשוי להיות הקטר שיוביל לשינוי מתודולוגיות העבודה בישראל".
