האם ״אפקט העדר״ משפיע על תהליכי רכש בארגונים גדולים, מדוע מנהלים בכירים מעדיפים לעתים את ״הבחירה הבטוחה״ על פני הפתרון המדויק וכיצד מחזירים את הפוקוס לצרכים הארגוניים האמיתיים
אשליית הביטחון המערכתי
בעולם הטכנולוגי ״הישן״ נהוג היה לומר שאף מנהל רכש מעולם לא פוטר בגלל שבחר ב-IBM. המשפט הזה מקפל בתוכו את הפסיכולוגיה העמוקה ביותר של קבלת ההחלטות בארגונים והוא רלוונטי היום יותר מתמיד, גם אם שמות המותגים השתנו.
כאשר מקבל החלטות ניצב בפני צומת הצטיידות משמעותית, בין אם מדובר במערכות שמע, פתרונות תקשורת אחודה או ציוד הקרנה מתקדם, הוא מתמודד לא רק עם המפרט הטכני אלא גם עם ניהול סיכונים אישי וארגוני. הבחירה במוצר שכולם קונים או בטרנד השולט כרגע בשוק מעניקה תעודת ביטוח פסיכולוגית. אם המערכת הפופולרית תיכשל, ה״אשמה״ תיתלה ביצרן או בשוק, אך אם המנהל יבחר בפתרון נישתי התפור בדיוק למידות הארגון והוא ייכשל, האצבע המאשימה תופנה ישירות אל שיקול דעתו.
הפחד הזה מייצר הטיה מובנית לטובת המיינסטרים, גם כאשר המיינסטרים אינו מספק את המענה הטוב ביותר לאתגר הספציפי של הארגון.
כשטרנד טכנולוגי דורס צורך תפעולי
אנו חיים בעידן של הייפ טכנולוגי מתמיד שבו מילות באזז כמו בינה מלאכותית, רזולוציות 8K (ברגרסיה אגב) או מסכים שקופים הופכות במהירות מחידוש מעניין לדרישת סף כביכול.
הלחץ לאמץ את הטרנדים הללו מגיע לעתים קרובות לא מהצרכים בשטח ואפילו לא ״מלמעלה״ אלא מהסביבה העסקית התחרותית. ארגונים מוצאים את עצמם מצטיידים בציוד יקר ומורכב רק כדי ליישר קו עם מה שנתפס כסטנדרט החדשני בשוק. התוצאה היא לעיתים קרובות הצפה טכנולוגית נטולת שימוש או מערכות מורכבות מדי עבור צרכי המשתמש גם באופק תכנון של שנים קדימה.
כאשר הטרנד מוביל את ההחלטה, הצרכים הארגוניים הייחודיים מתכופפים. חברה שזקוקה לאמינות ופשטות מוצאת את עצמה עם מערכת עתירת פיצ׳רים אך לא יציבה, רק משום שזהו הכיוון אליו נושבת הרוח בתעשייה באותה שנה.
המחיר הסמוי של הקונפורמיות
ההיצמדות למה שכולם קונים גובה מחיר כלכלי ותפעולי כבד שאינו מופיע תמיד בשורת הצעת המחיר הראשונית. כאשר ארגון רוכש פתרון המבוסס על פופולריות ולא על התאמה מדויקת, הוא עלול לשלם פרמיה על מותג או על יכולות שאינן רלוונטיות עבורו.
חמור מכך הוא המחיר התפעולי של הטמעת מערכת שאינה תואמת את הDNA של הארגון או את שגרות הפעילות של הצוותים. ארגון המתפשר על צרכיו האמיתיים לטובת הטרנד הנוכחי ימצא את עצמו מהר מאוד בסבב רכש נוסף בניסיון לתקן את חוסר ההתאמה שנוצר, מה שמוביל לבזבוז משאבים כפול ולתסכול בקרב משתמשי הקצה שלא לדבר על חוסר האמון הפנים ארגוני הנוצר בין בעלי התפקידים.
חזרה לשולחן השרטוט למטרת תכנון אסטרטגי
הפתרון למלכודת העדר דורש אומץ ניהולי וחזרה ליסודות של אפיון צרכים אמיתי. על מקבלי ההחלטות לנתק את הרעש הסביבתי ולשאול את עצמם שאלות קשות לגבי תרחישי השימוש היומיומיים בארגון שלהם.
תהליך קבלת החלטות בריא מתחיל בהגדרת האתגר או ה״בעיה״ העסקית או התפעולית שיש לפתור ולא בבחינת הפתרונות הנוצצים ביותר בקטלוג. לעיתים, הבחירה הנכונה תהיה דווקא בטכנולוגיה ותיקה יותר אך יציבה או ביצרן מתמחה שאינו מחזיק בנתח השוק הגדול ביותר אך מציע פתרון ורטיקלי מדויק.
היכולת לעמוד מול הזרם כאשר צריך ולומר שהטרנד הנוכחי אינו משרת את הארגון היא זו המבדילה בין מקבל החלטות פקידותי לבין מנהל אסטרטגי הרואה את התמונה המלאה. בסופו של יום, הטכנולוגיה הטובה ביותר היא זו שמשתמשים בה לא זו שכולם מדברים עליה ואת הדבר הזה מקבלי ההחלטות אמורים ״למכור״ בתוך הארגון שלהם.
קרדיט תמונה- Depositphotos
